#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קמג. אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום דאמרינן לה מאן שם לך. והרי מוכרת ע""פ בי""ד הדיוטות? "	"תירצו התוס' (ד""ה ב""ד) דכיון שלוקחת לעצמה נראה לעולם שמעכבת מנכסי יתומים בידה אע""פ שיש ב""ד הדיוטות כיון דליכא מומחין <sup>פו</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>פו.  והרשב""א  (ד""ה תדע)  כתב שהרמב""ן תירץ ששמה היא לעצמה והם הודו לה, דכיון דלא גמירי איכא למיחש דלמא לא מדקדקי בהדא דלא חיישי לפסידא דיתמי. והקשה הרשב""א על דבריו דאע""ג דלא בקיאי בדיני לא חשידי לזלזולי בנכסי דיתמי הואיל ובקיאי בשומא.&nbsp;</span>"	"ב""מ תוס' לב."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קמד. פריקה וטעינה בשכר או בחינם ומנין? 	"דעת חכמים שפריקה בחינם וטעינה בשכר. דאם נימא שטעינה בחינם יכלה התורה לכתוב רק את הפסוק של ""נופלים בדרך"" ששם לחכמים מדובר להדיא על טעינה ונלמד בק""ו לפריקה. למ""ד צער בעלי חיים דאורייתא הק""ו הוא מצער בע""ח, דאם טעינה שאין בה צער ב""ח חייב, פריקה לא כל שכן. לריה""ג שצער ב""ח דרבנן וס""ל כרבנן שטעינה בשכר כתבו התוס' (ד""ה מכלל) שהוא לומד את הק""ו מחסרון כיס, שאם בטעינה שיש מצבים שאין בה חסרון כיס חייב, פריקה לא כ""ש, וטעינה שיש בה חסרון כיס נלמדת מטעינה שאין בה חסרון כיס שזה בשכר. דעת ר""ש ששתיהן בחינם, מכיון שאין הכרח בפסוק של ""נופלים בדרך"" שקאי בטעינה, דאפשר לפרש נופלים הוא ומשאו עליו, ואם היתה התורה כותבת רק פסוק אחד היינו אומרים שהוא בפריקה, ולכן נכתב פסוק נוסף ללמד שחייב לטעון, וממילא שתיהן בחינם."	"ב""מ לב.- לב: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קמה. מדוע אין ראיה שצער בעלי חיים לאו דאורייתא: א. מדתנן הלך וישב לו ואמר לו הואיל ועליך מצוה לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו ב. מדתניא אם היתה טעונה יין אסור אין זקוק לה ג. מדתניא שונא ישראל ולא שונא עובד כוכבים ד. מדתניא רובץ ולא רבצן?	" א. שאין הכונה שפטור לגמרי אלא פטור בחנם וחייב בשכר.ב. דה""ק ולהטעינה יין אסור אין זקוק לה, כיון שבטעינה ליכא צער בעלי חיים.ג. שמדובר בטעינה שאין בה צער בעלי חיים.ד. שברייתא זו ריה""ג הסובר שצער בעלי חיים דרבנן, והספק הוא בדעת רבנן <sup>פז</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>פז.  הרשב""א והרא""ש (סי' כט) פסקו שצער בעלי חיים דאורייתא ונפק""מ לבהמה שנפלה לאמת המים בשבת שמביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ואע""ג דמבטל כלי מהיכנו. והרשב""א הוסיף א""נ לפריקה דבהמת גוי. והרא""ש כתב א""נ שכשיש רוב חלב לבהמה ומצטערת מכך שמותר לומר לנכרי לחלוב בשבת ויטול החלב לעצמו, דצער בעלי חיים דחי אמירה לנכרי.</span>"	"ב""מ לב:- לג."		
